אחד הזיכרונות העוצמתיים שיש לי מסבא שלי הוא כזה, השעה היא ארבע בבוקר, אני מתעורר לקול תקתוק מכונת הכתיבה, סבא שם מחייך אלי, כותב מאמר ומפתח מחשבה עם חיוך של איש מאושר שיודע שהגיע עוד יום של יצירה, עשיה ותגליות.

סבא שלי, יהושע הרכבי רקובר, נולד בפולין בשנת 1911 למשפחה של סוחרי שטיחים.

בשנת 1933 עלה לארץ עם קבוצת ״עקיבא״ ונשא לאישה את סבתא חיה קורצר.

בשנים הראשונות בארץ ישראל סבא יהושע היה מורה בבן שמן והאדמה והחלוציות היו תמיד נר לרגליו.

בסוף שנות השלושים סבי וסבתי לקחו חלק בהקמת קיבוץ נווה איתן בעמק הירדן ושם גם נולדה אימי, דבורה ורדית בר אילן.

לאחר מספר שנים החליטו לעבור למושב בית שערים בעמק יזרעאל.

במושב סבא הקים משק לתפארת, גידל מגוון גדול של פירות, ירקות, פרחים ובעלי חיים.

סבא יהושע עסק ברוב חייו בהדרכה חקלאית, השבחת זנים והיה כתב חקלאי ומתרגם בעיתון השדה לחקלאים.

בסוף שנות השמונים, לאחר שנסגר עיתון השדה, פתח סבא עיתון חדש לחקלאי ישראל בשם ״דפי מידע״, העיתון היה מורה נבוכים לרבים מחקלאי ישראל וקידם את החקלאות והחדשנות בענף.

אני נולדתי באותו הבית במושב בית שערים ודרך החיים של סבי ליוותה את ילדותי והתבגרותי ואני יודע שלקחתי מאותה הדרך הרבה לחיי.

לסבא הייתה משתלת ניסיונות קטנה מאחורי הבית ובה תמיד גדלו צמחים והרכבות וניסיונות חדשים, בחדרי השינה אצל סבא וסבתא, מדי כמה חודשים היו מתארחים אפרוחי תרנגולות קטנים ומתוקים.

מה שהכי זכור לי מסבא שלי הוא הרצון המתמיד לחדש ולדעת ולהחכים בכל מה שנגע, האדמה והחקלאות תמיד שימחו אותו וזה מה שאני קיבלתי ממנו.

סבא שלי אהב את האדמה את מה שהיא נותנת את מה שהיא מביאה, את האתגרים את השוני את האפשרויות הטמונות בכל רגב וסלע וזרם ושורש.

סבא שלי אהב את החיים שהאדמה נותנת ומסבא שלי למדתי את אותה אהבה.