ריח של גשם ראשון

אני רוצה לאכול את האדמה

אני מתרגש, אני מתרגש, אני מתרגש

בין שדות ופרדסים בתוך ערפילים של בוקר וריח של תפוזים רקובים, כיסוח של דשא ואפרוחים צעירים, נסורת של עץ, חממה של פרחים, לחות מהבילה ויובש של חמסין….

וריח של גשם ראשון, ריח של גשם ראשון , בזה מתחיל אצלי כמעט כל זיכרון

הייתי בן עשר, ישבנו בארוחת שבת, סבא שלי יהושע הוציא בקבוק של אחד היקבים הגדולים אני זוכר שזיהיתי מיד שהם החליפו את התוית, התרגשתי, לא הבנתי מה זה יין אבל הבנתי שזה מרגש אותי, מסקרן אותי, שזה רומנטי שזה קסום.

לקח עוד די הרבה שנים ובאחד האביבים לאחר שחזרתי ממסעותיי, הוזמנתי להשקת יינות של יקב צעיר ולא ידעתי שאני נכנס לעולם שלא ישאיר לי מקום לנשום מרוב התרגשות.

וההבנה שזה המקום ושזו הדרך הגיעו רק מספר חודשים מאוחר לאחר מכן באותו הבציר, זה היה בשבת בבוקר ב 5:30, עליתי עם הטנדר שלי לצד כרם מקסים במושב טל שחר, ולראשונה בחיי פגשתי ענבים, לראשונה פגשתי את הריחות, את הטעמים ואת היינות שמתהווים להם בתוך החביות והמכלים וככה בתור שוליית ייננים הקסם נגע בי כמו אהבה ראשונה.

אני יוצר יין מ 2001, ולאחר שביליתי בצירים במחוזות רחוקים עבדתי ביקבים גדולים וקטנטנים, חקרתי ולמדתי את העולם הזה של הכרמים והיין, את האדמה והריחות והטעמים והעונות, אני מתרגש מכל בציר כמו אותו הילד בן העשר, כל ריח לוקח אותי לפינה אחרת, זיכרון חמקמק או פינה אהובה, כל שנה אני מחכה לענבים כמו אותו שולית ייננים.

אני יודע ועדיין לומד כל שנה מחדש שכל בציר הוא עולם מרתק, כל יין יש לו סיפור וכל כרם ורגב יש להם אופי ואמירה שונה, את היינות שלי אני עושה בדמות הכרמים שלי וכמובן שגם קצת בדמותי, כי ככה זה יין, הוא סך של כל כך הרבה מרכיבים, הוא תמיד יהיה אחר מקודמו ותמיד יספר את מי שהוא בעצמו ואני מלווה את היינות שלי במבט בפליאה בחמלה ואהבה, כי מרגע שהיין מתחיל להיות, אני רק יכול להתרגש ולראות.

אני דוד בר אילן